תוכן מקצועי

כמה חשוב וכמה פשוט לחזק את חגורת הכתפיים לפני העליה לכיתה א

חג חנוכה שמח! לרגל חג החנוכה אני כותב היום על אור. לעיתים אנו עלולים להתמקד בשלילי, בחסר, בחושך, שבנו, באחרים ואף בילדים שבחיינו. חכמינו מלמדים אותנו שההסתכלות בטוב, באור העז והנשגב שבכל אחד מאיתנו הוא פתח לשינוי ואף בעבודתי עם אלפי ילדים הדבר ברור כשמש... שמחזקים את הערך העצמי של הילדים על ידי חוויות הצלחה, באמצעות מילים חמות ותומכות, באמצעות העצמת והארת נקודת הטוב שקיימת בכל אחד ואחת מהילדים נראה מבעד לעיניהם ממש את הלהבה הפנימית גוברת, עולה ובוקעת החוצה ומשפיעה טוב וחסד

רווח זה מקום ריק. אצל ילדים רבים, בגילאים שונים, קיים קושי בשמירת רווח בין המילים, דבר הפוגע מאד במידת קריאות כתב היד שלהם. אפשר להגיד להם 1000 פעם לשמור על רווח והם לא ישמרו עליו. ברוב המקרים שנתקלתי בהם הסיבה היא שלילדים אלה חסרה מודעות לצורך ברווח אך גם את ההבנה התחושתית מהו רווח. רווח הוא מושג תחושתי – תפיסתי. לדלג מעל חישוקים עם רווח בניהם זה הבנה תחושתית של רווח, לעמוד שורה של ילדים להיצמד ולרווח, זה הבנה תחושתית של רווח, ואם ילדים צריכים חוויה מוחשית יותר של רווח תופס

את נתנאל פגשתי בתחילת דרכי כמרפא בעיסוק, ילד קרוב לגיל 4 עם עיניים חומות גדולות. הוא הגיע אלי מפני שנמנע מציור, דבר שהיה עלול ליצור איחור התפתחותי בתחום הגרפומוטורי ובחוסר בשלות לכתיבה. ניסיתי להביא אותו לשיתוף פעולה והשתתפות אך הוא המשיך ונמנע. שנינו הרגשנו מתוסכלים. הוא לא יצא לי מהראש, ידעתי שאני יכול לקדם אותו אך לא ידעתי כיצד, חיפשתי פתרונות בארונות עמוסי משחקים ובקלסרים דחוסים בדפי עבודה אך זה לא הועיל, עד שהבנתי שהמפתח נמצא בתוכי ולא בחוץ, החלטתי להשתמש במתנה שנתנה

ההתפתחוטיפ השבועי: התפיסה הרווחת היא שאם נגיד לילדים "כל הכבוד" הרבה פעמים ובהזדמנויות שונות, אנו בונים אצל הילדים את הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות וזה נכון, אך במשך שנות עבודתי למדתי שזה נכון, עד לרמה מסוימת. אם הילדים לא חווים הצלחה בפועל באיזשהו שלב צמד המילים הללו מאבדות מעוצמתן ומתרוקנות ממשמעות. הילדים הם שיודעים במה הם מצליחים ובמה הם לא, במה הם טובים ובמה הם לא. למדתי שכדי לבנות את תחושת המסוגלות, הביטחון והדימוי העצמי, הילדים צריכים לרכוש בפועל חוויות הצלחה. זה תפקידי

פיתוח יכולת ויסות העוצמה בתחום הגרפומוטורי – או איך עוזרים לילדים לכתוב ולא לחרוט. לא מעט ילדים משתמשים בכוח לא מותאם בזמן פעילות ציור, צביעה או כתיבה. השימוש המוגזם בכוח ("חריטה") מוביל לחוסר נעימות פיזית בידיי הילדים (לפעמים עד רמת כאב) ולהתעייפות מהירה. הכתיבה הופכת להיות עבודת פרך ונתפסת כדבר שלילי על ידי הילדים. ההשפעה השלילית הפיזית והרגשית של פעילות גרפו מוטורית עם ויסות עוצמה לא מותאם מובילה ילדים רבים להימנעות מכתיבה וציור, וכפי שהסברתי בעבר, ההימנעות היא הפך ההתפתח

הכנת משחק הזיכרון - פעילות התפתחותית שלמה יום חורף קר הוא הזדמנות לזמן איכות של התפתחות עם הילדים. בהתפתחוטיפ זה אני רוצה להציע לכם פעילות אותה אני מכנה פעילות שלמה. שלמה מבחינת עושר המיומנויות המתפתחות וגם מבחינת ההקשר – תוצר משמעותי ושמיש עבור הילד, לא כזה שיבלע במגירה יחד בין דפים רבים אחרים. משחק הזיכרון מפתח את הזיכרון החזותי - מרחבי. הילדים נדרשים לזכור שני דברים נפרדים וחשובים – האחד, האם ראיתי כבר את קלף זה? והשני – אם כן ראיתי אותו, היכן? הפעילות היא לגילאי 4 ומעלה

על הערך ההתפתחותי הנרחב בכתיבה או ציור על פלסטלינה. הפעילות עצמה – הילדים יושבים לצד השולחן ומורחים (או מרדדים במערוך) על גבי נייר שתי שכבות נפרדות של פלסטלינה בעובי של כחצי ס"מ. הילדים מציירים את צורת היסוד הנלמדת או כותבים (תלוי בגילם) על הפלסטלינה באמצעות עיפרון כשההוראה היא שבצד אחד יבצעו זאת בכוח (אך מבלי לחשוף את הנייר הנמצא מתחת!) ובצד השני בעדינות. באמצעות פעילות זו מתרחשת התפתחות ענפה ונפלאה. מבחינת ויסות העוצמה (בה עסקתי בשבועות האחרונים מפאת השפעתה הרבה על יכולת

התפתחוטיפ קטן עם השפעה גדולה על חוויית הכתיבה של הילדים. לפני היציאה לחופשת הקיץ, הגעתי לביקור חוזר במוסד חינוכי אותו אני מלווה כמרפא בעיסוק. במסדרון ניגש אלי ילד חמוד בן 8 ובארשת פנים רצינית, כשגבותיו מכווצות, הוא פנה אלי והכריז: "אני כועס עליך!". חייכתי ושאלתי על שום מה ולמה?… הגבות קצת התמתנו והוא ענה:"אתה ביקשת מההורים שלי לרכוש עבורי עפרון חודים (שפיצים) ומאז אני כותב רק בו!". נו,שאלתי, ולמה אתה כועס עלי? "מפני שאני חייב לשים לב לכוח שאני משתמש בו כדי שחוד העיפרון לא יי

פעמים רבות אנו כהורים נתקלים בהתנגדות נחרצת מצד הילדים לבצע או להשתתף בפעילות אותה הילדים תופסים כקשה. פעמים רבות, כהרף עין, שני הצדדים, ההורים והילדים עומדים זה מול זה ואוחזים בדגלים. על דגל הילדים כתוב – "אני לא עושה את זה!", על דגל ההורים כתוב: "אתה ורק אתה עושה את זה!". אם נביט על התועלת ההתפתחותית עבור ילדינו נשתמש בתיווך על מנת לעודד את השתתפות הילדים ובשפת הילדים: "אני את זה ואתה את זה". המחנות נפגשים באמצע ומניפים דגל משותף שעליו כתוב:"אנו עושים את זה יחד!". הילדים

פעילות מהנה וזמינה לפיתוח שיווי המשקל. לעיתים אני נפגש עם הורים שמתייעצים בנוגע לקשיים של ילדיהם ביכולת שיווי המשקל. דוגמא שכיחה בה הם משתמשים היא הקושי של ילדיהם לרכב על אופניים ללא גלגלי עזר כמתאים לגילם. אני ממליץ להם לתרגל פעילות מוכרת ביותר (אך מוערכת פחות)– הליכה כאשר הילדים מתקדמים על פס או קו כשבוהן כף הרגל נוגעת בעקב שברגל הקדמית. פעילות בסיסית זו מפתחת את מיומנות שיווי המשקל בכלל, אך מדמה ומתרגלת רכיבה על אופניים ללא גלגלי עזר בפרט. בפעילות זו אנו מוציאים את מערכת

כשילד עסוק בפעילות משמעותית וחשובה עבורו כמובן שתהיה לו יותר מוטיבציה. כשיש יותר מוטיבציה, קיימת יותר למידה, יותר התפתחות. יואל האהוב, בן 7, מגיע אלי לטיפול בריפוי בעיסוק בנושא הכתיבה. במהלך הטיפול האחרון (בעודו מנסה לדחות את הכתיבה) הוא שאל אותי שאלה שאלתית: "למה צריך בכלל לכתוב?!". עניתי לו שיש הרבה שימושים חשובים לכתיבה, בינהם כתיבת ברכה או מכתב לדוגמה. "מכתב?" הוא שאל. "כן, ואני בטוח שאמא שלך תשמח לקבל ממך איזה מכתבונצ'יק, מכתב קצרצר. גם התוכן ירגש אותה וגם השיפור בכתיבה

בהתפתחוטיפ הקודם דיברנו על ההשפעה והחשיבות של התארגנות עם ציוד על תפקוד וחוויית הילדים, היום אנסה להסביר על התארגנות בזמן. לילדים, הזמן הוא דבר מופשט, אין סופי, הוא גמיש, לא מדיד כמו חול הים, האוויר והמים... אבל מסתבר שלא כך, הזמן הוא מציאותי וחשוב, מדיד ומאד מאד מדויק. ההתנגשות הבולטת ביותר בין שתי תפיסות אלה מתרחשת במעבר בין גן החובה לכיתה א' ואחד הביטויים הבולטים והרעשנים לכך הוא – הצלצול. הצלצול מסמן התחלה או סוף, הוא מגיע באותה שעה ויש להספיק את מה שצריך להספיק לפני הש

על ההשפעות והערך ההתפתחותי הרב של פעילות עם שבלונות (תבניות). שלום לכל המשקיעים והמשקיעות! ההתפתחוטיפ השבועי שלנו היום הוא בנוגע לאביזר פעילות זול, זמין ומגוון ובעל ערך התפתחותי רב - השבלונה. מדובר בתבנית מפלסטיק, בה מוטבעת צורה, חיה אות וכו'. ישנו מגוון גדול של שבלונות בעוביים שונים ובדרגות קושי שונות. כשהילדים משתמשים בשבלונות מתפתחות מספר מיומנויות יסוד חשובות ובהן: קואורדינציה – שימוש ביד העזר: ללא ייצוב השבלונה ביד העזר (כפי שנדרש מיד העזר לייצב את המחברת בזמן כתיבה

כולנו מתמודדים עם כוח קדום ועקבי בשם כוח המשיכה, זה המושך הכל למטה. אותו כוח משיכה פועל על הילדים כאשר הם יושבים. כאשר הילדים יושבים נכון, עם תמיכה (ראו באיור) , ההתמודדות עם כוח המשיכה קיימת אך לא משמעותית, מפני שעיקר המשקל נישא על גבי העצמות ובמפרקים עם מעט עבודה של שרירים, זוהי ישיבה חסכונית באנרגיה והילד יהיה פנוי ללמידה. ישיבה נכונה – חסכונית באנרגיה ומשפרת ביצועים אצל הילדים שיושבים במנח לא נכון וכשרגליהם אינן מונחות לחלוטין על הקרקע עיקר ההתמודדות מול כוח המשי

קצת סדר בנושא התארגנות והצעה לפעילות מקסימה. עם התחלת שנת הלימודים החדשה רציתי לגעת בתחום בעל השפעה רחבה על תפקוד הילדים בבית הספר ובבית – התארגנות. כשמדובר בילדים בגני החובה, בגילאי בית הספר בכלל וכיתה א' בפרט, שני תחומי ההתארגנות הבולטים שעלולים להיות להם למכשול הם – התארגנות עם ציוד וזמן. תתפלאו כמה לחץ, תסכול ואף יצירת פערים לימודיים מקורם בקשיי התארגנות עם ציוד. דוגמא אחת מני רבות: המורה מבקשת להוציא כלי כתיבה, חוברת אוו מחברת. הילד הלא מאורגן מתחיל במסע מרתק של ניחושי

על התפתחות היד המועדפת (היד הדומיננטית). יד מועדפת היא היד בה נשתמש בקביעות בפעילויות ידניות מורכבות ועדינות הדורשות יציבות ודיוק מרביים כמו כתיבה, והיא זו המשמשת אותנו בפעילויות היום יום כמו פתיחת הדלת באמצעות מפתח, שימוש במזלג וסכין או צחצוח השיניים. התבססות היד המועדפת אצל ילדים הוא תהליך בעל השפעה משמעותית ביותר בחייהם של הילדים ובעל השפעה תפקודית רחבה. ניתן לראות אצל ילדים צעירים נטייה ליד מועדפת, אך בין גיל ארבע וחצי לחמש וחצי אנו מצפים לראות יד מועדפת קבועה וטעם כפול

משחק מסירות כדור עם דגש על יכולת ויסות העוצמה. משחק המסירות הוא אחד המשחקים הבסיסיים המשמעותיים, המפתחים והחשובים ביותר בקרב ילדים. הילד המוסר תופס בעיניו את מיקום חברו למשחק ואומד אתת המרחק ממנו. נתונים חזותיים אלו מועברים למוח לעיבוד ואז ניתנת הפקודה המוטורית למסירה מתואמת של שתי הידיים. מערכת התחושה העמוקה היא זו שמספקת מידע איכותי ואמונה על מידת העוצמה הרצויה על מנת שהכדור יגיע לידי החבר שמולו. התופס מצידו נערך לתפיסה ופותח את הידיים בציפייה לכדור (אף מפתח הידיים המותאם ל

נהוג לדבר על הילד כמכלול. בהרצאות ובעבודה שלי עם אנשי החינוך ומטפלים אחרים לעיתים עולה שאלה או מבוכה – איך אפשר לתפוס את הילד כמכלול, איך משפיע קושי בתחום אחד על מכלול הילד ומה זה בכלל אומר?... כדי להסביר את תפיסתי של העניין אני מדמה זאת לאבן המושלכת לאגם ויוצרת סביבה מעגלי מים ההולכים וגדלים, הולכים ומתרחקים. קושי במיומנות או בתפקוד אצל הילדים הוא נקודת ההתחלה, האבן המושלכת אל האגם. המעגלים ההולכים ומתרחבים הם תחומי התפקוד של הילד. ככל שהאבן תכבד - הקושי יהיה גדול יותר -

אצל ילדים לקראת גיל שלוש – ארבע הציור הוא לגמרי תחושתי-תנועתי (סנסו-מוטורי). הילדים נהנים ומתפתחים מתחושת התנועה של ידיהם, מהשימוש בכלי הכתיבה ומתנועתם, מהתוצרים החזותיים וגם מהידיעה שהוא יוצרים משהו – חדוות יצירה, אם תרצו. על מנת להסביר את כוונתי אתן דוגמא לפעילות שכיחה ואהובה ביותר על ילדים בגילאי שנתיים ועד שלוש: לפיתת טוש והטחתו על הדף ליצירת נקודות רבות וצבעוניות לקול צהלות שמחה. האינסטינקט ההורי – החסכני הוא לחשוב או אפילו להגיד: "חבל על הטוש" , "לא לדפוק עם הטוש כך",