את נתנאל פגשתי בתחילת דרכי כמרפא בעיסוק, ילד קרוב לגיל 4 עם עיניים חומות גדולות. הוא הגיע אלי מפני שנמנע מציור, דבר שהיה עלול ליצור איחור התפתחותי בתחום הגרפומוטורי ובחוסר בשלות לכתיבה.
ניסיתי להביא אותו לשיתוף פעולה והשתתפות אך הוא המשיך ונמנע. שנינו הרגשנו מתוסכלים. הוא לא יצא לי מהראש, ידעתי שאני יכול לקדם אותו אך לא ידעתי כיצד, חיפשתי פתרונות בארונות עמוסי משחקים ובקלסרים דחוסים בדפי עבודה אך זה לא הועיל, עד שהבנתי שהמפתח נמצא בתוכי ולא בחוץ, החלטתי להשתמש במתנה שנתנה לי מבוראי – יצירתיות.
בלילה כתבתי את ספר הפעילות "ילדים מציירים עננים" וחיכיתי בהתרגשות לפגישה שלנו. הקראתי לו את הסיפור וציירתי מולו על דף סוגים שונים של עננים ולראשונה הוא הסכים להשתתף, הוא התנסה והצליח, הרים אלי את ראשו והסתכל בעיני ולראשונה בחיי ראיתי איך חווית ההצלחה משנה את מבטו של הילד על העולם.
הסיפור שסיפרתי לך נתנאל, יצא לאור. עיניך הגדולות והשמחות היו למצפן עבורי בדרך עבודתי עם הילדים. עזרת לי נתנאל הרבה יותר משעזרתי לך. אני ושאר הילדים שעבדתי איתם מודים לך.