ההתפתחוטיפ השבועי:
התפיסה הרווחת היא שאם נגיד לילדים "כל הכבוד" הרבה פעמים ובהזדמנויות שונות, אנו בונים אצל הילדים את הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות וזה נכון, אך במשך שנות עבודתי למדתי שזה נכון, עד לרמה מסוימת.
אם הילדים לא חווים הצלחה בפועל באיזשהו שלב צמד המילים הללו מאבדות מעוצמתן ומתרוקנות ממשמעות. הילדים הם שיודעים במה הם מצליחים ובמה הם לא, במה הם טובים ובמה הם לא. למדתי שכדי לבנות את תחושת המסוגלות, הביטחון והדימוי העצמי, הילדים צריכים לרכוש בפועל חוויות הצלחה.
זה תפקידינו ובידינו – ההורים, אנשי החינוך והמטפלים להביא את הילדים לחוויות הצלחה על ידי פעילויות המתאימות ומותאמות ליכולותיהם האמיתיות של הילדים וממוקדות בליבם. בליבם שוכנת המוטיבציה בקרב שאר הרגשות.
אל תבינו אותי לא נכון, אני משתמש ידוע במילים "כל הכבוד"… אני משתמש בו בעיקר כחלק ממשפט: "כל הכבוד על שניסית", "כל הכבוד שהשתתפת", "כל הכבוד שהשתדלת", כי זה מה שבאמת חשוב מפני שפעילות = התפתחות.
שתפו כל מי שאוהב ילדים.
בברכת התפתחות שלמה ושמחה,
גיא יעקב יקותיאלי, מרפא בעיסוק מניעתי.