תוכן מקצועי

כמה חשוב וכמה פשוט לחזק את חגורת הכתפיים לפני העליה לכיתה א

חג חנוכה שמח! לרגל חג החנוכה אני כותב היום על אור. לעיתים אנו עלולים להתמקד בשלילי, בחסר, בחושך, שבנו, באחרים ואף בילדים שבחיינו. חכמינו מלמדים אותנו שההסתכלות בטוב, באור העז והנשגב שבכל אחד מאיתנו הוא פתח לשינוי ואף בעבודתי עם אלפי ילדים הדבר ברור כשמש... שמחזקים את הערך העצמי של הילדים על ידי חוויות הצלחה, באמצעות מילים חמות ותומכות, באמצעות העצמת והארת נקודת הטוב שקיימת בכל אחד ואחת מהילדים נראה מבעד לעיניהם ממש את הלהבה הפנימית גוברת, עולה ובוקעת החוצה ומשפיעה טוב וחסד

רווח זה מקום ריק. אצל ילדים רבים, בגילאים שונים, קיים קושי בשמירת רווח בין המילים, דבר הפוגע מאד במידת קריאות כתב היד שלהם. אפשר להגיד להם 1000 פעם לשמור על רווח והם לא ישמרו עליו. ברוב המקרים שנתקלתי בהם הסיבה היא שלילדים אלה חסרה מודעות לצורך ברווח אך גם את ההבנה התחושתית מהו רווח. רווח הוא מושג תחושתי – תפיסתי. לדלג מעל חישוקים עם רווח בניהם זה הבנה תחושתית של רווח, לעמוד שורה של ילדים להיצמד ולרווח, זה הבנה תחושתית של רווח, ואם ילדים צריכים חוויה מוחשית יותר של רווח תופס

את נתנאל פגשתי בתחילת דרכי כמרפא בעיסוק, ילד קרוב לגיל 4 עם עיניים חומות גדולות. הוא הגיע אלי מפני שנמנע מציור, דבר שהיה עלול ליצור איחור התפתחותי בתחום הגרפומוטורי ובחוסר בשלות לכתיבה. ניסיתי להביא אותו לשיתוף פעולה והשתתפות אך הוא המשיך ונמנע. שנינו הרגשנו מתוסכלים. הוא לא יצא לי מהראש, ידעתי שאני יכול לקדם אותו אך לא ידעתי כיצד, חיפשתי פתרונות בארונות עמוסי משחקים ובקלסרים דחוסים בדפי עבודה אך זה לא הועיל, עד שהבנתי שהמפתח נמצא בתוכי ולא בחוץ, החלטתי להשתמש במתנה שנתנה

ההתפתחוטיפ השבועי: התפיסה הרווחת היא שאם נגיד לילדים "כל הכבוד" הרבה פעמים ובהזדמנויות שונות, אנו בונים אצל הילדים את הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות וזה נכון, אך במשך שנות עבודתי למדתי שזה נכון, עד לרמה מסוימת. אם הילדים לא חווים הצלחה בפועל באיזשהו שלב צמד המילים הללו מאבדות מעוצמתן ומתרוקנות ממשמעות. הילדים הם שיודעים במה הם מצליחים ובמה הם לא, במה הם טובים ובמה הם לא. למדתי שכדי לבנות את תחושת המסוגלות, הביטחון והדימוי העצמי, הילדים צריכים לרכוש בפועל חוויות הצלחה. זה תפקידי

הכנת משחק הזיכרון - פעילות התפתחותית שלמה יום חורף קר הוא הזדמנות לזמן איכות של התפתחות עם הילדים. בהתפתחוטיפ זה אני רוצה להציע לכם פעילות אותה אני מכנה פעילות שלמה. שלמה מבחינת עושר המיומנויות המתפתחות וגם מבחינת ההקשר – תוצר משמעותי ושמיש עבור הילד, לא כזה שיבלע במגירה יחד בין דפים רבים אחרים. משחק הזיכרון מפתח את הזיכרון החזותי - מרחבי. הילדים נדרשים לזכור שני דברים נפרדים וחשובים – האחד, האם ראיתי כבר את קלף זה? והשני – אם כן ראיתי אותו, היכן? הפעילות היא לגילאי 4 ומעלה

פעמים רבות אנו כהורים נתקלים בהתנגדות נחרצת מצד הילדים לבצע או להשתתף בפעילות אותה הילדים תופסים כקשה. פעמים רבות, כהרף עין, שני הצדדים, ההורים והילדים עומדים זה מול זה ואוחזים בדגלים. על דגל הילדים כתוב – "אני לא עושה את זה!", על דגל ההורים כתוב: "אתה ורק אתה עושה את זה!". אם נביט על התועלת ההתפתחותית עבור ילדינו נשתמש בתיווך על מנת לעודד את השתתפות הילדים ובשפת הילדים: "אני את זה ואתה את זה". המחנות נפגשים באמצע ומניפים דגל משותף שעליו כתוב:"אנו עושים את זה יחד!". הילדים

בהתפתחוטיפ הקודם דיברנו על ההשפעה והחשיבות של התארגנות עם ציוד על תפקוד וחוויית הילדים, היום אנסה להסביר על התארגנות בזמן. לילדים, הזמן הוא דבר מופשט, אין סופי, הוא גמיש, לא מדיד כמו חול הים, האוויר והמים... אבל מסתבר שלא כך, הזמן הוא מציאותי וחשוב, מדיד ומאד מאד מדויק. ההתנגשות הבולטת ביותר בין שתי תפיסות אלה מתרחשת במעבר בין גן החובה לכיתה א' ואחד הביטויים הבולטים והרעשנים לכך הוא – הצלצול. הצלצול מסמן התחלה או סוף, הוא מגיע באותה שעה ויש להספיק את מה שצריך להספיק לפני הש

כולנו מתמודדים עם כוח קדום ועקבי בשם כוח המשיכה, זה המושך הכל למטה. אותו כוח משיכה פועל על הילדים כאשר הם יושבים. כאשר הילדים יושבים נכון, עם תמיכה (ראו באיור) , ההתמודדות עם כוח המשיכה קיימת אך לא משמעותית, מפני שעיקר המשקל נישא על גבי העצמות ובמפרקים עם מעט עבודה של שרירים, זוהי ישיבה חסכונית באנרגיה והילד יהיה פנוי ללמידה. ישיבה נכונה – חסכונית באנרגיה ומשפרת ביצועים אצל הילדים שיושבים במנח לא נכון וכשרגליהם אינן מונחות לחלוטין על הקרקע עיקר ההתמודדות מול כוח המשי

קצת סדר בנושא התארגנות והצעה לפעילות מקסימה. עם התחלת שנת הלימודים החדשה רציתי לגעת בתחום בעל השפעה רחבה על תפקוד הילדים בבית הספר ובבית – התארגנות. כשמדובר בילדים בגני החובה, בגילאי בית הספר בכלל וכיתה א' בפרט, שני תחומי ההתארגנות הבולטים שעלולים להיות להם למכשול הם – התארגנות עם ציוד וזמן. תתפלאו כמה לחץ, תסכול ואף יצירת פערים לימודיים מקורם בקשיי התארגנות עם ציוד. דוגמא אחת מני רבות: המורה מבקשת להוציא כלי כתיבה, חוברת אוו מחברת. הילד הלא מאורגן מתחיל במסע מרתק של ניחושי

על התפתחות היד המועדפת (היד הדומיננטית). יד מועדפת היא היד בה נשתמש בקביעות בפעילויות ידניות מורכבות ועדינות הדורשות יציבות ודיוק מרביים כמו כתיבה, והיא זו המשמשת אותנו בפעילויות היום יום כמו פתיחת הדלת באמצעות מפתח, שימוש במזלג וסכין או צחצוח השיניים. התבססות היד המועדפת אצל ילדים הוא תהליך בעל השפעה משמעותית ביותר בחייהם של הילדים ובעל השפעה תפקודית רחבה. ניתן לראות אצל ילדים צעירים נטייה ליד מועדפת, אך בין גיל ארבע וחצי לחמש וחצי אנו מצפים לראות יד מועדפת קבועה וטעם כפול

משחק מסירות כדור עם דגש על יכולת ויסות העוצמה. משחק המסירות הוא אחד המשחקים הבסיסיים המשמעותיים, המפתחים והחשובים ביותר בקרב ילדים. הילד המוסר תופס בעיניו את מיקום חברו למשחק ואומד אתת המרחק ממנו. נתונים חזותיים אלו מועברים למוח לעיבוד ואז ניתנת הפקודה המוטורית למסירה מתואמת של שתי הידיים. מערכת התחושה העמוקה היא זו שמספקת מידע איכותי ואמונה על מידת העוצמה הרצויה על מנת שהכדור יגיע לידי החבר שמולו. התופס מצידו נערך לתפיסה ופותח את הידיים בציפייה לכדור (אף מפתח הידיים המותאם ל

נהוג לדבר על הילד כמכלול. בהרצאות ובעבודה שלי עם אנשי החינוך ומטפלים אחרים לעיתים עולה שאלה או מבוכה – איך אפשר לתפוס את הילד כמכלול, איך משפיע קושי בתחום אחד על מכלול הילד ומה זה בכלל אומר?... כדי להסביר את תפיסתי של העניין אני מדמה זאת לאבן המושלכת לאגם ויוצרת סביבה מעגלי מים ההולכים וגדלים, הולכים ומתרחקים. קושי במיומנות או בתפקוד אצל הילדים הוא נקודת ההתחלה, האבן המושלכת אל האגם. המעגלים ההולכים ומתרחבים הם תחומי התפקוד של הילד. ככל שהאבן תכבד - הקושי יהיה גדול יותר -

אצל ילדים לקראת גיל שלוש – ארבע הציור הוא לגמרי תחושתי-תנועתי (סנסו-מוטורי). הילדים נהנים ומתפתחים מתחושת התנועה של ידיהם, מהשימוש בכלי הכתיבה ומתנועתם, מהתוצרים החזותיים וגם מהידיעה שהוא יוצרים משהו – חדוות יצירה, אם תרצו. על מנת להסביר את כוונתי אתן דוגמא לפעילות שכיחה ואהובה ביותר על ילדים בגילאי שנתיים ועד שלוש: לפיתת טוש והטחתו על הדף ליצירת נקודות רבות וצבעוניות לקול צהלות שמחה. האינסטינקט ההורי – החסכני הוא לחשוב או אפילו להגיד: "חבל על הטוש" , "לא לדפוק עם הטוש כך",