תוכן מקצועי

חג חנוכה שמח! לרגל חג החנוכה אני כותב היום על אור. לעיתים אנו עלולים להתמקד בשלילי, בחסר, בחושך, שבנו, באחרים ואף בילדים שבחיינו. חכמינו מלמדים אותנו שההסתכלות בטוב, באור העז והנשגב שבכל אחד מאיתנו הוא פתח לשינוי ואף בעבודתי עם אלפי ילדים הדבר ברור כשמש... שמחזקים את הערך העצמי של הילדים על ידי חוויות הצלחה, באמצעות מילים חמות ותומכות, באמצעות העצמת והארת נקודת הטוב שקיימת בכל אחד ואחת מהילדים נראה מבעד לעיניהם ממש את הלהבה הפנימית גוברת, עולה ובוקעת החוצה ומשפיעה טוב וחסד

פיתוח יכולת ויסות העוצמה בתחום הגרפומוטורי – או איך עוזרים לילדים לכתוב ולא לחרוט. לא מעט ילדים משתמשים בכוח לא מותאם בזמן פעילות ציור, צביעה או כתיבה. השימוש המוגזם בכוח ("חריטה") מוביל לחוסר נעימות פיזית בידיי הילדים (לפעמים עד רמת כאב) ולהתעייפות מהירה. הכתיבה הופכת להיות עבודת פרך ונתפסת כדבר שלילי על ידי הילדים. ההשפעה השלילית הפיזית והרגשית של פעילות גרפו מוטורית עם ויסות עוצמה לא מותאם מובילה ילדים רבים להימנעות מכתיבה וציור, וכפי שהסברתי בעבר, ההימנעות היא הפך ההתפתח

על הערך ההתפתחותי הנרחב בכתיבה או ציור על פלסטלינה. הפעילות עצמה – הילדים יושבים לצד השולחן ומורחים (או מרדדים במערוך) על גבי נייר שתי שכבות נפרדות של פלסטלינה בעובי של כחצי ס"מ. הילדים מציירים את צורת היסוד הנלמדת או כותבים (תלוי בגילם) על הפלסטלינה באמצעות עיפרון כשההוראה היא שבצד אחד יבצעו זאת בכוח (אך מבלי לחשוף את הנייר הנמצא מתחת!) ובצד השני בעדינות. באמצעות פעילות זו מתרחשת התפתחות ענפה ונפלאה. מבחינת ויסות העוצמה (בה עסקתי בשבועות האחרונים מפאת השפעתה הרבה על יכולת

התפתחוטיפ קטן עם השפעה גדולה על חוויית הכתיבה של הילדים. לפני היציאה לחופשת הקיץ, הגעתי לביקור חוזר במוסד חינוכי אותו אני מלווה כמרפא בעיסוק. במסדרון ניגש אלי ילד חמוד בן 8 ובארשת פנים רצינית, כשגבותיו מכווצות, הוא פנה אלי והכריז: "אני כועס עליך!". חייכתי ושאלתי על שום מה ולמה?… הגבות קצת התמתנו והוא ענה:"אתה ביקשת מההורים שלי לרכוש עבורי עפרון חודים (שפיצים) ומאז אני כותב רק בו!". נו,שאלתי, ולמה אתה כועס עלי? "מפני שאני חייב לשים לב לכוח שאני משתמש בו כדי שחוד העיפרון לא יי

פעמים רבות אנו כהורים נתקלים בהתנגדות נחרצת מצד הילדים לבצע או להשתתף בפעילות אותה הילדים תופסים כקשה. פעמים רבות, כהרף עין, שני הצדדים, ההורים והילדים עומדים זה מול זה ואוחזים בדגלים. על דגל הילדים כתוב – "אני לא עושה את זה!", על דגל ההורים כתוב: "אתה ורק אתה עושה את זה!". אם נביט על התועלת ההתפתחותית עבור ילדינו נשתמש בתיווך על מנת לעודד את השתתפות הילדים ובשפת הילדים: "אני את זה ואתה את זה". המחנות נפגשים באמצע ומניפים דגל משותף שעליו כתוב:"אנו עושים את זה יחד!". הילדים

פעילות מהנה וזמינה לפיתוח שיווי המשקל. לעיתים אני נפגש עם הורים שמתייעצים בנוגע לקשיים של ילדיהם ביכולת שיווי המשקל. דוגמא שכיחה בה הם משתמשים היא הקושי של ילדיהם לרכב על אופניים ללא גלגלי עזר כמתאים לגילם. אני ממליץ להם לתרגל פעילות מוכרת ביותר (אך מוערכת פחות)– הליכה כאשר הילדים מתקדמים על פס או קו כשבוהן כף הרגל נוגעת בעקב שברגל הקדמית. פעילות בסיסית זו מפתחת את מיומנות שיווי המשקל בכלל, אך מדמה ומתרגלת רכיבה על אופניים ללא גלגלי עזר בפרט. בפעילות זו אנו מוציאים את מערכת

כשילד עסוק בפעילות משמעותית וחשובה עבורו כמובן שתהיה לו יותר מוטיבציה. כשיש יותר מוטיבציה, קיימת יותר למידה, יותר התפתחות. יואל האהוב, בן 7, מגיע אלי לטיפול בריפוי בעיסוק בנושא הכתיבה. במהלך הטיפול האחרון (בעודו מנסה לדחות את הכתיבה) הוא שאל אותי שאלה שאלתית: "למה צריך בכלל לכתוב?!". עניתי לו שיש הרבה שימושים חשובים לכתיבה, בינהם כתיבת ברכה או מכתב לדוגמה. "מכתב?" הוא שאל. "כן, ואני בטוח שאמא שלך תשמח לקבל ממך איזה מכתבונצ'יק, מכתב קצרצר. גם התוכן ירגש אותה וגם השיפור בכתיבה

כולנו מתמודדים עם כוח קדום ועקבי בשם כוח המשיכה, זה המושך הכל למטה. אותו כוח משיכה פועל על הילדים כאשר הם יושבים. כאשר הילדים יושבים נכון, עם תמיכה (ראו באיור) , ההתמודדות עם כוח המשיכה קיימת אך לא משמעותית, מפני שעיקר המשקל נישא על גבי העצמות ובמפרקים עם מעט עבודה של שרירים, זוהי ישיבה חסכונית באנרגיה והילד יהיה פנוי ללמידה. ישיבה נכונה – חסכונית באנרגיה ומשפרת ביצועים אצל הילדים שיושבים במנח לא נכון וכשרגליהם אינן מונחות לחלוטין על הקרקע עיקר ההתמודדות מול כוח המשי

נהוג לדבר על הילד כמכלול. בהרצאות ובעבודה שלי עם אנשי החינוך ומטפלים אחרים לעיתים עולה שאלה או מבוכה – איך אפשר לתפוס את הילד כמכלול, איך משפיע קושי בתחום אחד על מכלול הילד ומה זה בכלל אומר?... כדי להסביר את תפיסתי של העניין אני מדמה זאת לאבן המושלכת לאגם ויוצרת סביבה מעגלי מים ההולכים וגדלים, הולכים ומתרחקים. קושי במיומנות או בתפקוד אצל הילדים הוא נקודת ההתחלה, האבן המושלכת אל האגם. המעגלים ההולכים ומתרחבים הם תחומי התפקוד של הילד. ככל שהאבן תכבד - הקושי יהיה גדול יותר -

אצל ילדים לקראת גיל שלוש – ארבע הציור הוא לגמרי תחושתי-תנועתי (סנסו-מוטורי). הילדים נהנים ומתפתחים מתחושת התנועה של ידיהם, מהשימוש בכלי הכתיבה ומתנועתם, מהתוצרים החזותיים וגם מהידיעה שהוא יוצרים משהו – חדוות יצירה, אם תרצו. על מנת להסביר את כוונתי אתן דוגמא לפעילות שכיחה ואהובה ביותר על ילדים בגילאי שנתיים ועד שלוש: לפיתת טוש והטחתו על הדף ליצירת נקודות רבות וצבעוניות לקול צהלות שמחה. האינסטינקט ההורי – החסכני הוא לחשוב או אפילו להגיד: "חבל על הטוש" , "לא לדפוק עם הטוש כך",

יכולת ויסות העוצמה היא היכולת של הילדים להשתמש בעוצמה מותאמת לפעילות והיא תוצאה של בשלות מערכת התחושה העמוקה. ילדים שמשתמשים בכוח מוגזם (חורטים) בעת כתיבה או ציור לדוגמא, נוטים להתעייף מהר ולסבול מחוסר נוחות באזורים שונים בידם. כתוצאה מכך נוצר קישור רגשי שלילי לכתיבה או לציור, ובצדק. ילדים שמשתמשים בכוח לא מותאם בפעילויות מוטוריקה גסה, עלולים להתקשות להשתלב במשחקי ההפסקה מפני שהילדים האחרים נרתעים מהמסירות והתנועות הלא מווסתות של הילדים. היום בהתפתחוטיפ אני מציג לכם את אחד