משחק מסירות כדור עם דגש על יכולת ויסות העוצמה.
משחק המסירות הוא אחד המשחקים הבסיסיים המשמעותיים, המפתחים והחשובים ביותר בקרב ילדים. הילד המוסר תופס בעיניו את מיקום חברו למשחק ואומד אתת המרחק ממנו. נתונים חזותיים אלו מועברים למוח לעיבוד ואז ניתנת הפקודה המוטורית למסירה מתואמת של שתי הידיים. מערכת התחושה העמוקה היא זו שמספקת מידע איכותי ואמונה על מידת העוצמה הרצויה על מנת שהכדור יגיע לידי החבר שמולו. התופס מצידו נערך לתפיסה ופותח את הידיים בציפייה לכדור (אף מפתח הידיים המותאם לגודל הכדור הוא תוצאה של תחושה עמוקה - אם אני מוסר כדור קטן והילד פורש את ידיו כמוכן לתפוס כדור פורח בוודאי שעד שהילד יסגור את ידיו הכדור כבר יהיה על הרצפה...). הילד עוקב בעיניו אחר מסלול הכדור (תתפלאו כמה ילדים מנסים לשחק מסירות בעיניים עצומות) ובפעילות קואורדינציה הידיים נעות בהתאמה זו כלפי זו על מנת לתפוס את הכדור.
חשוב לציין כי משחק המסירות, מעבר למיומנויות התפיסתיות, תחושתיות והמוטוריות שבו, הוא משחק חברתי של תקשורת לא מילולית, המעלה חיוך מיוחד על פניי הילדים.
כהמשך לשבוע שעבר, אני רוצה להציג לכם איך משחק המסירות יכול להיות ממוקד ביכולת ויסות העוצמה, מעבר לשאר המיומנויות המתפתחות: שני הילדים עומדים אחד מול השני במרחק מטר אחד. ילד אחד מוסר והשני תופס, כך ששני הילדים מוסרים ותופסים פעם אחת. אם הילדים הצליחו - כל ילד לוקח צעד אחד אחורנית, ומנסים שוב (להשתדל שתפיסת הכדור תתבצענה באמצעות כפות הידיים ולא החזה או האף...) הצעד הזה אחורנית, משנה את התמונה (תרתי משמע) ודורש מהילדים איסוף נתונים מחודש והתאמה מחודשת של מידת העוצמה הנדרשת. אצל חלק מהילדים תבחינו שהשינוי במרחק בין הילדים לא הביא לשינוי במידת העוצמה שהם מוסרים את הכדור כך שהכדור לא יגיע לידי החבר, נעלה את המודעות של הילדים תוך שימוש במושגי חזק /חלש, נתרגל ונעזור לילדים להתפתח בשמחה.