נהוג לדבר על הילד כמכלול. בהרצאות ובעבודה שלי עם אנשי החינוך ומטפלים אחרים לעיתים עולה שאלה או מבוכה – איך אפשר לתפוס את הילד כמכלול, איך משפיע קושי בתחום אחד על מכלול הילד ומה זה בכלל אומר?... כדי להסביר את תפיסתי של העניין אני מדמה זאת לאבן המושלכת לאגם ויוצרת סביבה מעגלי מים ההולכים וגדלים, הולכים ומתרחקים. קושי במיומנות או בתפקוד אצל הילדים הוא נקודת ההתחלה, האבן המושלכת אל האגם. המעגלים ההולכים ומתרחבים הם תחומי התפקוד של הילד. ככל שהאבן תכבד - הקושי יהיה גדול יותר - כך המעגלים יהיו רחבים וישפיעו רחוק יותר.
אפשר להמחיש זאת בדוגמאות רבות מספור בכל תחומי התפקוד של הילדים,
הנה דוגמא אחת: ההשפעה של קושי משמעותי במוטוריקה עדינה אצל ילדים היא הרבה יותר רחבה מאשר קושי נקודתי באחיזת עיפרון – הילדים עלולים להיות פחות עצמאיים בבית, באכילה, בלבוש ובתחומים אחרים, ההתפתחות הגרפומוטורית עלולה להתעכב, נראה קשיים בגזירה, ביצירה ובתיאום עין – יד וכאשר הילדים משווים עצמם לילדים האחרים סביבם הדבר משפיע על עולמם הרגשי ועלול להתפתח דימוי עצמי נמוך, לעיתים התחום החברתי יפגע מפני שילדים אלו עלולים להימנע מלהשתתף במשחקי אצבעות חברתיים (שכיחים מאד בהפסקות) ולכל זה תהיה בוודאי השפעה על קצה הקרחון – הקצה הנראה, הגלוי של התהליכים הפנימיים של הילד – התנהגותו.
כשאבן מושלכת למים המעגלים הולכים ונחלשים עד שמסתיימים ונעלמים, לא כך אצלנו בני האדם בכלל והילדים בפרט.
לכן, אני מבקש להזכיר ולהדגיש את חשיבות הזיהוי והטיפול המוקדם של קשיים והימנעויות אצל ילדים על מנת לאפשר לילדים התפתחות מלאה ושמחה. אם קיים ספק יש להתייעץ או לשלוח לאבחון ולטפל בקשיים עוד בראשיתם על ידי אנשי המקצוע הנכונים.
במאמר הבא שאפרסם, אדבר על השפעת הקושי של הילדים על מעגלי הסביבה הקרובה עד הרחוקה.