על הערך ההתפתחותי הנרחב בכתיבה או ציור על פלסטלינה.
הפעילות עצמה – הילדים יושבים לצד השולחן ומורחים (או מרדדים במערוך) על גבי נייר שתי שכבות נפרדות של פלסטלינה בעובי של כחצי ס"מ. הילדים מציירים את צורת היסוד הנלמדת או כותבים (תלוי בגילם) על הפלסטלינה באמצעות עיפרון כשההוראה היא שבצד אחד יבצעו זאת בכוח (אך מבלי לחשוף את הנייר הנמצא מתחת!) ובצד השני בעדינות.
באמצעות פעילות זו מתרחשת התפתחות ענפה ונפלאה. מבחינת ויסות העוצמה (בה עסקתי בשבועות האחרונים מפאת השפעתה הרבה על יכולת וחוויית הכתיבה, הציור והצביעה), הדרישה לשני עוצמות שונות ומבלי לחשוף את הנייר מפעילה ומפתחת את מערכת התחושה העמוקה האמונה על ויסות העוצמה. מבחינה גראפומוטורית, הכתיבה או הציור בתוך שכבת הפלסטלינה יוצרת התנגדות לתנועת העיפרון. התנגדות זו מורגשת ומועברת כמידע תחושתי חזרה אל המוח מה שאומר בעצם שהילדים לומדים את תנועת האות או צורת היסוד דרך פעילות תחושתית עשירה זו ובעצם לומדים לכתוב ולצייר וצורה תחושתית חווייתית.
בברכת התפתחות שלמה ושמחה,
גיא יעקב יקותיאלי, מרפא בעיסוק מניעתי.